תנ"ך על הפרק - בראשית ו - בכור שור

תנ"ך על הפרק

בראשית ו

6 / 929
היום

הפרק

הדרדרות הבריאה, נח והציווי על התיבה

וַֽיְהִי֙ כִּֽי־הֵחֵ֣ל הָֽאָדָ֔ם לָרֹ֖ב עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וּבָנ֖וֹת יֻלְּד֥וּ לָהֶֽם׃וַיִּרְא֤וּ בְנֵי־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם כִּ֥י טֹבֹ֖ת הֵ֑נָּה וַיִּקְח֤וּ לָהֶם֙ נָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרוּ׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה לֹֽא־יָד֨וֹן רוּחִ֤י בָֽאָדָם֙ לְעֹלָ֔ם בְּשַׁגַּ֖ם ה֣וּא בָשָׂ֑ר וְהָי֣וּ יָמָ֔יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָֽה׃הַנְּפִלִ֞ים הָי֣וּ בָאָרֶץ֮ בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֒ וְגַ֣ם אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֜אוּ בְּנֵ֤י הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם וְיָלְד֖וּ לָהֶ֑ם הֵ֧מָּה הַגִּבֹּרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר מֵעוֹלָ֖ם אַנְשֵׁ֥י הַשֵּֽׁם׃וַיַּ֣רְא יְהוָ֔ה כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכָל־יֵ֙צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כָּל־הַיּֽוֹם׃וַיִּנָּ֣חֶם יְהוָ֔ה כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם׃וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ׃וַיּ֥וֹלֶד נֹ֖חַ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת׃וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס׃וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כָּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ׃וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ׃עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי־גֹ֔פֶר קִנִּ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֶת־הַתֵּבָ֑ה וְכָֽפַרְתָּ֥ אֹתָ֛הּ מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ בַּכֹּֽפֶר׃וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂ֖ה אֹתָ֑הּ שְׁלֹ֧שׁ מֵא֣וֹת אַמָּ֗ה אֹ֚רֶךְ הַתֵּבָ֔ה חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ רָחְבָּ֔הּ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה קוֹמָתָֽהּ׃צֹ֣הַר ׀ תַּֽעֲשֶׂ֣ה לַתֵּבָ֗ה וְאֶל־אַמָּה֙ תְּכַלֶ֣נָּה מִלְמַ֔עְלָה וּפֶ֥תַח הַתֵּבָ֖ה בְּצִדָּ֣הּ תָּשִׂ֑ים תַּחְתִּיִּ֛ם שְׁנִיִּ֥ם וּשְׁלִשִׁ֖ים תַּֽעֲשֶֽׂהָ׃וַאֲנִ֗י הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אֶת־הַמַּבּ֥וּל מַ֙יִם֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְשַׁחֵ֣ת כָּל־בָּשָׂ֗ר אֲשֶׁר־בּוֹ֙ ר֣וּחַ חַיִּ֔ים מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֥ל אֲשֶׁר־בָּאָ֖רֶץ יִגְוָֽע׃וַהֲקִמֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבָאתָ֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה אַתָּ֕ה וּבָנֶ֛יךָ וְאִשְׁתְּךָ֥ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ׃וּמִכָּל־הָ֠חַי מִֽכָּל־בָּשָׂ֞ר שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל תָּבִ֥יא אֶל־הַתֵּבָ֖ה לְהַחֲיֹ֣ת אִתָּ֑ךְ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃מֵהָע֣וֹף לְמִינֵ֗הוּ וּמִן־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ מִכֹּ֛ל רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ לְהַֽחֲיֽוֹת׃וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֗ מִכָּל־מַֽאֲכָל֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֔ל וְאָסַפְתָּ֖ אֵלֶ֑יךָ וְהָיָ֥ה לְךָ֛ וְלָהֶ֖ם לְאָכְלָֽה׃וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֹת֛וֹ אֱלֹהִ֖ים כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח וגו'. כמדומה שנח איחר כ"כ להעמיד תולדות שהיה ירא מפני המבול שהיו יודעים שיבוא כמו שפירשתי למעלה עד שהבטיחו הק' כי ינצל הוא וזרעו: שם חם ויפת. לפי ששם חשוב מכולם מנה אותו ראשון ואע"פ שהוא הקטן כמו שמוכיחים הפסוקים ומפורש בסנהדרין בפ' בן סורר ומאחר שהתחיל בשם מונה למפרע עד יפת שהוא הגדול: בני האלהים. בני השרים: בנות האדם. שאינם שרים: מכל אשר בחרו. בכח וביד חזקה היו גוזלים להם בנותיהם ונשיהם ומשחיתים סדר העולם לגמרי: לא ידון רוחי באדם. כמו (ש"ב י"ט י') ויהי כל העם נדון כלו' לא אהיה דן עמהם לעולם לפי מעשיהם שלא אעשה להם לפנים משורת הדין כי כשחטא אדם לא רציתי להמיתו מיד ולבראה אחר וגם כשחטא קין לא רציתי להורגו אלא מסרתי לו אות לבלתי הכות אותו כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב ולא יוכלו לעמוד על שורת הדין וגם אילו בשגם הוא בשר כמו הראשונים אעשה להם לפנים משורת הדין ואאריך קץ פורענתם ק"כ שנה אולי ישובו ועל דרך זה תרגם אונקלוס: הנפילים. בני אדם מופלאים גדולים וגם נרא' לעומד אצלם שמא יפלו עליו מרוב גבהם: היו בארץ בימים ההם. קודם שהתחילו לעשות רעה הזאת לקחת בנות האדם בחזקה: וגם אחרי כן אשר יבואו בני האלקים אל בנות האדם. היו הנפילים הללו כי בימיהם נעשית הרעה הזאת ואותן הנפילים המה הגבורים וגו': ויתעצב אל לבו. אל לבו של אדם שהוא רע: כי נחמתי כי עשיתים. וכן נחמתי כי המלכתי את שאול וגו' וכן וינחם ה' על הרעה. ומקשים על כל אילו לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם. ויש לך להבין כי בג' דרכים הנחמה באה כי פעמים אדם נודר לחבירו לעשות לו טובה או רעה ומתחרט בעצמו ואינו עומד בדיבורו ואע"פ שיש לאל ידו לעשות אבל אינו רוצה וזה כזב שכוזב לו, ופעמים סבור שיכול לעשות לו ואין לאל ידו לעשות ומתנחם בעל כרחו מחמת האונס ועל אילו שתים הוא אומר לא איש אל ויכזב אלא דברו מקים ובן אדם ויתנחם מחמת שאין לו והוא כל יכול, ולפי שהיה אומר לו בלק מה דבר ה' כלו' חזור מן הברכה לקללה לכך ענה לו לא איש אל ויכזב שלא יעמוד בדיבורו כי כל דבריו אמת ובן אדם ויתנחם מחמת שאינו יכול להעמיד כי לא קצרה ידו, אבל יש נחמה שלישית שאינה באה מחמת שנודר אלא מחמת אותן שנודרין לו כגון אם ידבר הק' על גוי וממלכה להרע להם כמו על אותן של ננוה ודאי מדעת כן הוא אומר אם יעמדו במרדן ואם שבו ישוב מחרון אפו ויטיב להם ודברו הוא אמת, וכך הפך אם אמר להטיב להם והם קלקלו וזהו כבודו של מעלה, וכן כשברא הק' אדם לכבודו בראו ולשמשו כמו שכתב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, וכיון שקלקלו הרינו עושה עצמי כאילו נחמתי ואמחם ומ"מ החזרה מהם באה, וכך שאול כשהמליכו מדעת כך שלא יעבור על רצונו של מקום והוא פשע ולפיכך גרמו לו עוונותיו שאעשה עצמי כמנחם, ואע"פ שידע מתחלה שיקלקלו כי הכל גלוי לפניו בראם כדי שיוסרו בהם אחרים ולא יקלקלו מעשיהם: ונח מצא חן. צחות לשון העברי בעברי להפוך אותיות השם על אדם טוב לטובה ועל אדם רע לרעה כמו ויהי ער בכור יהודה רע היפך האותיות של ער לרע וכאן נח לחן: אויבי ישא רוח חרישית, ואני מחסה אשית, במגיד מראשית אחרית, בסיימי סדר בראשית: אלה תולדות נח. תולדותיו ומאורעיו שבמאורעות נמי שייך לומר לשון תולדות כי לא תדע מה ילד יום: נח איש צדיק. ולכך ניצל: תמים היה בדורותיו. שלא היה באותם הדורות איש לבד הוא: והנה נשחתה. שלא היו עומדים על שורת הדין אלא כל הגדול מחבירו בלעו וחמסו וגזלו בתו אשתו וממונו וכל אשר לו ולא היו הולכים דרך ישר לבד נח לבדו כי לקחו כולם דרך גדוליהם: והנני משחיתם את הארץ. הם השחיתו את דרכם ואני אשחית אותם: את הארץ. שאשחית עמהם בהמות וחיות ועופות והאילנות והעשבים וכל אשר בארץ לפי שהיא מלאה חמס והכל נברא בשבילם:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך